הסבה מקצועית באמצע החיים – סיבה, תזמון ותוצאה

יוצאת כל בוקר לעבודה שלי הנוחה והבטוחה, יש לי טייטל מכובד ורשמי. 12 שנים מתפתחת בתפקיד ובמקביל מצמיחה משפחה. 

מנדלה צבע כחול וטורקיז וסגול

בתוך השגרה של הבית (בית משוגעים- 3 ילדים ובעל), העבודה היא בסיס בטוח. לפעמים אפילו מצאתי עצמי בורחת אליה כי שם שקט יותר. 

מצד אחד עבודה מסודרת, שעות ומשכורת הכל מתקתק בזמן, ומצד שני משהו לא מסתדר לי בפנים בבטן.

תחושה קבועה של האם אני ממצה את עצמי? 

הצלחתי בעבודה, אפילו הצלחתי מאוד. האמנתי בכל הלב במה שעשיתי והפכתי עולמות כדי שכולם סביבי יאמינו גם. רתמתי את מקבלי החלטות, קובעי מדיניות ומנהלי התקציבים, להאמין בתחום די מנומנם שהפך ללהיט מקומי. 

אבל היה לזה מחיר אישי יקר – זה דרש ממני הוכחות לאורך כל הדרך. התפקיד היה ציבורי ואני הייתי השליח, ותמיד מאשימים את השליח…

מנדלה צבע כחול טורקיז סגול

לא פעם מצאתי את עצמי יושבת ומציירת מעגלים – מעגלים במחברת

מנסה להירגע מהעוצמות והכעסים שהופנו כלפי. אט אט מתכסה בחומות הגנה, עוד חומה ועוד חומה ומתחילה לשכוח מי אני באמת.. משנה לשנה הבנתי את העבודה ושלטתי יותר בחומר אבל תלונות זועמות היו תמיד ואני הייתי מכילה, מקשיבה ומציירת לי עיגולים במחברת…

ככה יום יום מגיעה למשרד, עם המון אופטימיות ושמחה ויוצאת בסוף יום בדרך כלל מותשת. בפנים מרגישה שאין מצב שככה אני מעבירה את חיי. אומנם בטוח ומוגן לי אבל זה לא מספיק. משהו חסר. 

בימים לחוצים ממש הייתי מביאה את העבודה הביתה ואז הייתי מקבלת על הראש גם מהמשפחה. לא הצלחתי להתנתק ולקחתי הדברים באופן אישי. 

בפנים כל הזמן היה קול  קטן שלחש לי..

לא הבנתי האם אני מדמיינת, מפנטזת, מזה הדבר הזה שלא מניח. 

ואז עברנו דירה מעכשיו לעכשיו. קיבלתי אומץ והחלטתי שזו הזדמנות חיי, אני אתפטר ואמצא לי כיוון אחר. לא יכולתי לחשוב בכלל על עבודה דומה במערכת אחרת מקבילה. לא הייתי מסוגלת להכיל יותר. ישבתי בבית וניסיתי ליהנות מהשקט. אבל השקט התחיל להרעיש לי… ואז החלטתי שאני משנה כיוון לחלוטין. 

מנדלה צילום תקריב

ומכאן תפנית, התחלתי לקלוט סימנים, לקשר רמזים, צצו לי הוכחות לזה שאני צריכה להקשיב לקול הפנימי ההוא. תמיד היה שם משהו אחר והגיע הזמן לחשוף אותו. 

פתאום חזרתי אל עצמי, אל מי שהייתי לפני… בלי חומות הגנה, בלי התנצלויות, חזרתי בדיוק לאותה נקודה תוססת ואנרגטית שממנה נפרדתי במשך השנים. נפתחתי, נחשפתי, נולדתי מחדש. 

ועכשיו מה? 

נקודה לנקודה מתחברת, מעגלים מתחילים להיסגר. מסתכלת על העולם מהצד ומבינה שאפשר אחרת. 
עדיין לא הכל ברור, יש המון סימני שאלה, אני עדיין מציירת מעגלים במחברת (מנדלות), מחפשת את כל חלקי הפאזל, אבל איכשהו בפנים רגועה, מעין שקט וביטחון שזה יקרה – זה בדרך. תהליך של הולדה מחדש, ממקום בוגר יותר בטוח יותר, מגשים יותר.

מנדלה צילום תקריב

לא חשוב איפה נמצאים ברצף החיים, העניין הוא להיות באופן מוחלט במעגלים הקיימים, למצות אותם, לתת להם להיסגר ולהמשיך מתוכם הלאה. אנחנו כל הזמן במעגלים – יום ולילה,עונות השנה, חיים ומוות, יחסים, קריירה, התפתחות…

אין צורך וגם אי אפשר לתכנן את המעגל הבא, הוא ייווצר מאליו לאחר שיושלם הנוכחי ויהיה מושפע בוודאות מהדרך בה הנוכחי הסתיים.

מי שמכיר אותי מקרוב יודע שאני תמיד שרה ואומרת שהייתי צריכה להיות זמרת, הבעיה שיש לי קול עורבני.  זמרת אני לא, אבל כן פרפורמית בכל הכוח בסרט של חיי- אני המפיקה והבמאית, וכמובן השחקנית הראשית.

הולך להיות שלאגר, רוצו לקנות כרטיסים…

2 מחשבות על “הסבה מקצועית באמצע החיים – סיבה, תזמון ותוצאה

  1. מעריצה את היכולת שלך לספר, לשתף
    אני כל כך מתחברת לכל מה שאת כותבת.
    שמחה שאת במקום שטוב לך
    וזה נהדר בעיני שאת מעבירה מסר להרבה אנשים להיות מחוברים למי שהם באמת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *